איך לקרוא חדשות בעידן של מידע כוזב: מדריך לצרכן תקשורת נבון

בכל אירוע ביטחוני, פוליטי או חברתי בישראל מתחילים להסתובב בתוך דקות סרטונים, צילומי מסך והודעות קוליות שמספרים מה קרה. חלקם אמיתיים, חלקם מוטים, וחלקם מפוברקים לגמרי. בעידן שבו כל אחד יכול לפרסם וכל הודעה יכולה להגיע למאות אלפי אנשים בתוך שעה, האחריות לבדוק מידע עוברת במידה רבה גם לצרכנים עצמם. אוריינות תקשורתית, היכולת לקרוא ולבחון מידע באופן ביקורתי, הפכה לכישור חיוני לכל אזרח.

למה מידע כוזב מתפשט כל כך מהר

מחקרים בתחום התקשורת הראו לא פעם שידיעות מרגשות, מפחידות או מקוממות מתפשטות מהר יותר מידיעות מאוזנות. אנחנו נוטים לשתף מידע שמעורר בנו תגובה רגשית חזקה, ולעתים קרובות עושים זאת לפני שבדקנו אותו. ברשתות החברתיות, האלגוריתמים מעדיפים תוכן שמייצר תגובות, וכך מעצימים את התופעה.

בנוסף, אנחנו נוטים להאמין למידע שמתאים לעמדות הקיימות שלנו, ולפקפק במידע שסותר אותן. התופעה הזו, שמכונה הטיית אישור, הופכת אותנו לפגיעים במיוחד לידיעות כוזבות שמחזקות את מה שכבר חשבנו.

סוגים של מידע מטעה

לא כל מידע מטעה הוא שקר מוחלט. יש תוכן מפוברק לגמרי, אבל יש גם סרטון אמיתי שמוצג בהקשר שגוי, למשל צילום מאירוע ישן או ממדינה אחרת שמוצג כאילו צולם היום בישראל. יש ציטוט אמיתי שנחתך באמצע ומשנה את משמעותו, ויש כותרת מפתה שאינה תואמת את תוכן הכתבה.

בשנים האחרונות נוספו גם תמונות, הקלטות וסרטונים שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, שקשה יותר ויותר להבחין בינם לבין תוכן אמיתי. לצד זאת פועלים חשבונות מזויפים ורשתות מתואמות שמטרתן להשפיע על דעת הקהל, לעתים מטעם גורמים זרים.

שאלות שכדאי לשאול לפני שמאמינים

לפני שמקבלים ידיעה כנכונה, ובוודאי לפני ששולחים אותה הלאה, כדאי לעצור ולשאול כמה שאלות פשוטות:

• מי המקור? האם זה גוף תקשורת מוכר, גורם רשמי או חשבון אנונימי
• האם הידיעה מופיעה גם במקורות אמינים נוספים
• מתי ואיפה צולם הסרטון או התמונה
• האם הכותרת תואמת את התוכן
• האם הניסוח נועד לעורר כעס או פחד
• מי מרוויח מכך שאאמין לידיעה

בדרך כלל, אם ידיעה דרמטית מופיעה רק בקבוצת וואטסאפ ולא באף כלי תקשורת מרכזי, יש סיבה לחשוד.

כלים לבדיקה עצמית

יש כמה כלים פשוטים שכל אחד יכול להשתמש בהם. חיפוש תמונה הפוך, שזמין במנועי חיפוש מרכזיים, מאפשר לגלות אם תמונה כבר פורסמה בעבר ובאיזה הקשר. לעתים קרובות מתברר שתמונה ויראלית צולמה לפני שנים במקום אחר לגמרי.

בדיקת פרטים קטנים בתמונה או בסרטון, כמו שלטים, מזג אוויר, לבוש ומבנים, יכולה לחשוף חוסר התאמה. כדאי גם לבדוק את החשבון שפרסם: מתי נפתח, מה עוד הוא מפרסם והאם הוא נראה כמו חשבון של אדם אמיתי. בישראל ובעולם פועלים גופי בדיקת עובדות שמפרסמים בדיקות של ידיעות ויראליות, ושווה לעקוב אחריהם.

להבחין בין דיווח, פרשנות ודעה

גם בכלי תקשורת אמינים, חשוב להבחין בין סוגי תוכן. דיווח חדשותי אמור להציג עובדות: מה קרה, איפה ומתי. פרשנות מנסה להסביר את המשמעות של האירועים, ומטבעה כוללת הערכות. מאמר דעה מציג עמדה אישית של הכותב. כל הסוגים לגיטימיים, אבל הבלבול ביניהם עלול לגרום לנו לקבל עמדה כאילו הייתה עובדה.

כדאי לשים לב גם לבחירת המילים. מילים טעונות, תיאורים רגשיים ותארים קיצוניים הם סימן לכך שהטקסט מנסה לשכנע ולא רק לדווח. קריאה של אותו אירוע בכמה כלי תקשורת שונים עוזרת לקבל תמונה רחבה ומאוזנת יותר.

בתקופות חירום: זהירות כפולה

בזמני חירום, הצורך במידע מהיר גדל, וכך גם הסכנה. שמועות על אירועים ביטחוניים, על נפגעים או על הנחיות חדשות עלולות לגרום לפאניקה, לפגוע במשפחות ואף לסייע לאויב. לכן חשוב במיוחד להסתמך על הודעות רשמיות של פיקוד העורף ושל הגורמים המוסמכים, ולא להפיץ שמועות.

במיוחד יש להימנע מהפצת שמות או תמונות של נפגעים לפני פרסום רשמי. מעבר לפגיעה במשפחות, מדובר לעתים קרובות במידע שגוי. ההמלצה הפשוטה היא לחכות, לבדוק ולשתף רק מידע מאומת.

לחנך את הדור הבא

ילדים ובני נוער צורכים את רוב המידע שלהם ברשתות חברתיות ובסרטונים קצרים. מערכת החינוך משלבת יותר ויותר תכנים של אוריינות תקשורתית, אבל גם להורים יש תפקיד חשוב. שיחה על סרטון ויראלי, שאלה פשוטה כמו איך אתה יודע שזה נכון, או בדיקה משותפת של תמונה, יכולות ללמד יותר מכל שיעור.

כדאי גם לדבר עם בני המשפחה המבוגרים, שלעתים מתקשים להבחין בין תוכן אמיתי למזויף, ובמיוחד בתוכן שנוצר בבינה מלאכותית. הסבר סבלני ודוגמאות מוחשיות עוזרים יותר מביקורת.

האחריות האישית שלנו כמפיצים

קל להאשים את הפלטפורמות ואת מפיצי השקרים, אבל רוב המידע הכוזב מגיע אלינו דרך אנשים שאנחנו מכירים ואוהבים: בני משפחה, חברים, שכנים וחברים לעבודה. הם לא מתכוונים להטעות, הם פשוט שולחים הלאה משהו שנראה להם חשוב. כל אחד מאיתנו הוא חוליה בשרשרת, וכל אחד יכול גם לעצור אותה.

כשמגלים שידיעה ששיתפנו התבררה כשגויה, כדאי לפרסם תיקון באותה קבוצה או באותו מקום. זה אולי לא נעים, אבל זה מחזק את האמינות שלנו ומלמד את הסביבה שאפשר לטעות ולתקן. וכשמישהו אחר משתף ידיעה כוזבת, אפשר להעיר בעדינות ובאופן פרטי, עם קישור למקור אמין, במקום להתווכח בפומבי. גישה כזו יעילה יותר בשכנוע, ושומרת על היחסים.

בסופו של דבר, השיח הציבורי בנוי מאלפי החלטות קטנות של אנשים פרטיים: מה לקרוא, למה להאמין ומה להעביר הלאה.

בעולם שבו מידע זורם בלי הפסקה, כל אחד מאיתנו הוא גם צרכן וגם מפיץ. עצירה קצרה לפני שיתוף, בדיקת המקור והשוואה בין כמה כלי תקשורת, הם הרגלים פשוטים שיכולים לעצור את התפשטות המידע הכוזב ולשמור על שיח ציבורי בריא יותר.